4 סרטים תיעודיים שמרחיבים את התודעה ומעמיקים את הנפש

הדבר המשותף היחיד לסרטים האלה שהם עשו עלי רושם חזק, ולכן אני ממליצה לכם אותם. באופן כללי, אני מאוד אוהבת סרטים תיעודיים. רוב הזמן אנחנו טרודים בבעיות יום יומיות ואין לנו זמן ובעיקר כוח להרים את הראש ולחשוב על דברים גדולים יותר שהם גם המשמעותיים. אך אני מאמינה […]

הדבר המשותף היחיד לסרטים האלה שהם עשו עלי רושם חזק, ולכן אני ממליצה לכם אותם. באופן כללי, אני מאוד אוהבת סרטים תיעודיים.

רוב הזמן אנחנו טרודים בבעיות יום יומיות ואין לנו זמן ובעיקר כוח להרים את הראש ולחשוב על דברים גדולים יותר שהם גם המשמעותיים. אך אני מאמינה שהעיסוק בדברים האלה הוא חיוני לכל אחד מאיתנו, כי הוא זה שמרחיב את התודעה שלנו ומעמיק את הנפש. בזכות הדברים שהם מעבר ליום יום, אנחנו הופכים לאנשים יותר מעניינים גם לאחרים וגם לעצמנו.

הנה ארבעה סרטים שבהחלט יעשו את העבודה. השניים הראשונים מצאתי עם תרגום לעברית והשניים האחרים רק באנגלית. אבל אל תתייאשו, יש לכם הרבה אפשרויות:

  • קודם כל, לאחרונה יש לא מעט סרטים ישראליים תיעודיים. פשוט תראו אותם במקום.
  • אפשרות טובה אחרת, תתחילו ללמוד אנגלית. זה כשלעצמו מרחיב את התודעה.
  • ולבסוף, באותו אתר בעברית שאליו אני מפנה, יש סרטים תיעודיים נוספים אולי לא פחות טובים. פשוט לא ראיתי אותם. אתם מוזמנים לבדוק בעצמכם.

ילד הסוסים (The Horse Boy)

סיפור אמיתי של אב שהיה מוכן לצאת אל קצוות תבל כדי לחפש מרפא לבנו.

בגיל שלוש אובחן רואן כאוטיסט. חייהם של רופרט ואשתו הפכו להתמודדות מתישה עם ילד לא מתפקד, הנתון להתפרצויות זעם תדירות, שאף אחד מהטיפולים לא הצליח להבקיע דרך אל עולמו הנעול. אחרי שרופרט הבחין בקשר המיוחד שנוצר בין בנו לבין הסוסה בטסי שעליה נהגו לרכוב יחד, הוא התחיל להאמין שאולי האוטיזם של בנו אינו סופם של כל חלומותיהם.

רופרט מחליט לנסוע עם משפחתו למונגוליה. במקום המשלב מסורת עתיקה של רכיבה על סוסים עם ריפוי שאמאני. הוא מקווה למצוא שאמאן רב עוצמה שיוכל להביא לשיפור במצבו של רואן. רכובים על סוסים, מלווים במדריכים מקומיים ומוקפים בנופים בראשיתיים, יוצאים רופרט ואשתו עם רואן בן החמש אל ההרים בצפון מונגוליה. שם רואן לומד לרקום את קשריו הראשונים עם העולם שבחוץ, בהרפתקה של נחישות ופחד, התעלות ורגעי שיברון לב.

זהו סרט שבהחלט יוסיף עומק ללבכם ללא קשר אם יש לכם ילד אוטיסט או לא. ראיתי אותו כאן.

בנוגע לסוזן זונטאג (Regarding Susan Sontag)

סוזן זונטאג היא אחד האייקונים התרבותיים הבולטים והמשפיעים ביותר של המאה ה-20 בארה"ב ובכלל שהלכה לעולמה לפני עשור. היא התפרסמה בזכות תרומתה ההגותית-ספרותית-צילומית-קולנועית-פוליטית-פמיניסטית וגם משום שמעולם לא חששה לבטא בפומבי את השקפת עולמה.

סרט תיעודי מעניין שעוקב אחר חייה ופועלה של זונטאג. כולל קטעים ארכיוניים של ראיונות מרתקים איתה. היא מצטיירת בראיונות אלה כאישה עם נוכחות חזקה, אמוציאונלית, חריפה מאוד ולא מחפשת למצוא חן בעיניי הקהל. ואומנם אינני מסכמינה עם הרבה מדבריה, דמותה ריתק אותי.

ממליצה לכם לשים לב לא רק להרפתקאות הבי-סקסואליות שלה שמתוארים בסרט אלא גם לתחומי עניין הרבים שלה, הנושאים שהיא מעלה וכמה לא בנאלית היא הייתה. מאוד הייתי רוצה לשוחח איתה סתם ככה, במטבח בערב. כדאי לראות גם בשביל להכיר תרבות אמריקאית לא הוליוודית שחיה וקיימת אך פחות נראית ממרחקים.

את סרט הזה אפשר לראות עם תרגום לעברית כאן.

סדרת אפ UP Series

סדרת אפ היא סדרה של סרטים תיעודיים העוסקים בחייהם של ארבעה עשר בריטים בני מעמדות חברתיים שונים, מאז 1964. הסרט הראשון, !‏Seven Up, צולם כשהיו בני שבע, וסרטי ההמשך צולמו בהפרשים של שבע שנים. נכון ל-2012 צולמו שמונה סרטים. באחרון שבהם, 56‎ Up, שצולם ב-2012, גיבורי הסרט הם בני 56.

ראיתי את כל הסדרה תוך שלושה ימים. זה אומר, שתוך שלושה ימים הילדים בני 7 הפכו לנגד עיניי לבני 14, 21, 28, 35, 42, 49 ו 56. אני חייבת להודות שזאת הייתה חווייה מטלטלת וחזקה מאוד. התבגרות, שינויים, גורל, משמעות החיים, זמן… בדרך כלל אין לנו זמן לחשוב עליהם על הנושאים האלה, אבל כשרואים את הסדרה הזאת הנושאים האלה צפים ומציפים את הצופה ברגשות עזים.

לא יודעת אם יש אותה בעברית, אבל באנגלית ניתן למצוא אותה ביו טיוב ובטורנטים.

כפר בקצה העולם

(Village at the End of the World)

59 תושבים חיים בכפר הציידים הנידח ניאקורנט שבגרינלנד. מקורות פרנסה אין, 9 חודשים בשנה חורף, הדרך היחידה להגיע לכפר היא להזמין מסוק, ספינת האספקה מביאה מזון לתושבים פעם בכמה חודשים. לארס בן ה-18 גר עם סבא וסבתא, בבית ליד גרה אמו. אביו הביולוגי מעולם לא הכיר בו. בבית ספר, שמשמש גם כבית הקהילה של הכפר, כל הילדים (11 במספר אם אני לא טועה) לומדים יחד באותו החדר. לארס מתקשר עם אנשים בעיקר באינטרנט, חולם לסיים בית הספר ולברוח לעיר.

הצוות מצלם את הכפר במשך שנה שלמה ויוצר תיעוד נהדר של חיים מודרניים מצד אחד אך כל כך שונים מכל מה שאנחנו מכירים מצד שני. בסוף הסרט לארס אכן עובר לעיר הגדולה הקרובה ביותר. (בדקתי באינטרנט, בעיר גרים 1300 תושבים).

הסרט הזה ירחיב את תודעתכם וישים פרופורציות לכל מה שחסר לכם בחיים. ראיתי אותו בפסטיבל הסרטים בירושלים ולא מצאתי חינם באינטרנט אבל אפשר לראות בתשלום לא גדול כאן (שווה וגם תתרמו בצורה הזאת ליוצרים). באנגלית.

אודות Tania Brosh